ט"ו באב עוטף את הרשתות החברתיות, וכמובן, גם את הלבבות.
הזדמנות קולקטיבית להרעיף אחד על השני,
לתזכר את הזוג שלנו או את הסובבים אותנו כמה אנחנו אוהבים.
לאורך כל השנה, אני פוגשת הרבה מטופלים שרוצים לאהוב
ולא מצליחים.
משהו במערכת היחסים תקוע,
משהו בתקשורת חסום,
משהו בהתמודדות מול הקשר מרתיע.
אנחנו יוצאים לדרך באמצעות התרפייה EMID בתנועות עיניים,
מרפאים זיכרונות מן העבר.
זיכרונות שמשפיעים עליהם ומייצרים דפוסים שמעכבים אותם עד היום, בלי שגם יבינו איך ולמה.
כל מטופל, כל אדם, כל מקרה וסיפור, הוא עולם ומלואו.
ובכל זאת יש מכנה משותף אחד לכולם –
בסופו של דבר,
איך שלא הופכים את זה,
נוגעים בזה,
מרפאים או משחררים את זה –
השלום מתחיל בתוכנו.
אין לנו יכולת או פתיחות לאהוב את האחר מבלי שקודם כל נאהב את עצמנו.
נכיר אותנו
נקבל את מי שאנחנו
נתחבר לעצמנו ונאהב.
כשזה מתרחש (ולא, זה לא נס, זו עבודה מעמיקה עד לשורשי התת מודע)
הלב מתרחב.
כשמגיעים אלי מטופלים, אני יודעת שהם כבר עשו את הצעד הראשון לעבר האהבה הזו.
רק מעצם הבחירה להגיע,
להשקיע מזמנם ומכספם
להסכים לגעת בחסמים – זו לגמרי התחלה של בחירה.
בחירה לשפר את איכות החיים,
בחירה לשים את עצמם בקדמת הבמה,
בחירה להכיר את עצמם מחדש.
ואם זו לא אהבה, אז מה כן?
❤❤❤
בנימה אוהבת זו,
מאחלת ט"ו באב שמח לכולנו
מלא באהבת חינם,
אהבת אמת בכל קשר שנבחר לקיים –
ולא פחות חשוב… אהבה עצמית.